החלטה בתיק ת"א 80141/95

בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין

לאחר העיון בבקשה, בתגובות המשיבים ובתשובת המבקשים לתגובות המשיבים, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע פסק דיני מיום 22.4.07 (להלן- "פסק הדין") עד להכרעה בע"א (מחוזי ת"א) 2895/07. בית המשפט אינו נוטה כעניין שבשגרה לעכב ביצועו של פסק דין ואגב כך למנוע מהזוכה ליהנות מפרי זכייתו. יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לעכב ביצועו של פסק דין לתקופת הערעור אם המבקש הוכיח כי סיכויי הערעור הינם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 4996/07 ביאדסי נ' לחאם, ניתן ביום 9.7.07, פורסם במאגר נבו). בענייננו, לא השכילו המבקשים להוכיח את התקיימות שני התנאים האמורים, ואנמק.

סיכויי הערעור

אינני סבור כי סיכויי הערעור טובים. פסק הדין נסב על פירוק שיתוף במקרקעין. המקרקעין הם בבעלות קק"ל ובניהול המשיבה 3. החוכרים לדורות הינם המשיבים 1 ו-2 וכן המשיב 4, במשותף. בפסק הדין קבעתי כי על פי רצון השותפים (כפי שבא לידי ביטוי עוד בשנת 1999 ונמשך עד למתן פסק הדין), הנכס יחולק בעין. על פי הקבוע בסעיף 116 לפסק הדין, לאחר ביצוע חלוקה זו ישולמו תשלומי איזון משותף לשותף, בהתאם למנגנון שפורט בסעיפים 81 עד 100 לפסק הדין. על מנת להבטיח כי חלוקת הזכויות המשותפות בנכס תהיה הוגנת, שוויונית ומאוזנת, שמעתי במהלך שתי ישיבות ביהמ"ש (מיום 9.11.06 ומיום 21.11.06) את מר ירון ביבי, מנהל מחוז מרכז במינהל מקרקעי ישראל.

מר ביבי הבהיר לביהמ"ש באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי על-פי החוזה המקורי לא ניתן לייחס זכויות בנייה לחלקה העורפית. ברם, לאחר רישום החלוקה, היה ובעל זכויות החכירה לדורות בחלקה העורפית ישלם למינהל בגין הקניית זכויות בנייה בחלקה העורפית בהתאם לתוכנית המתאר החלה על הנכס, המינהל לא יתנגד לבנייה. כך הצהיר מר ביבי בעמ' 29, שורות 14-16 לפרוטוקול: 

"ניתן לחלק החלקה בכל דרך שהיא ובלבד שיישמר העיבוד החקלאי ושישולם למינהל בגין בית נוסף שמבקשים לבנות לפי מה שיהיה בעת הרלבנטית. שיערוך התשלום ייעשה לפי החלטות מועצת המינהל התקפות ביום הבקשה".

ובהמשך (בעמ' 32 לפרוטוקול, שורות 9-15):

"לפצל את החוזה הקיים אנו מסכימים ללא כסף. זה כולל חידוש החוזה לפי תנאיו. אין כל דרישת היוון בגין החידוש. נדרשים דח"ש. הואיל וביקשו לבנות בית מגורים והחוזה הקיים לא מאפשר זאת, הסכמנו לנהוג לפי מה שהיה נהוג בעבר. מה שעושים הוא היוון החלק המיועד למגורים 2 דונם לפי מה שאמרו לנו (דונם לכל אחד) ומעניקים חוזה אחר לא של משק עזר אלא לבנייה עירונית נמוכה. אם מישהו רוצה להוסיף על זה בית מגורים, הוא מחויב בתשלום. ההצעה מתייחסת לרצון לבנות בית נוסף. מבחינתנו יותר קל לחלק בעין ולהאריך החוזים הקיימים".

השלב הראשון בביצוע פסק הדין הוא אפוא חלוקת הנכס בעין לשני חלקות נפרדות ורישום כל אחד מן החוכרים במשותף, כחוכר של אחת מן החלקות, בהתאם לחוזה הקיים (ראו סעיף 16 לפסק הדין).

השלב השני בביצוע פסק הדין הוא השלב בו יפנה כל אחד מן החוכרים, אם ירצה, אל מינהל מקרקעי ישראל על מנת להסדיר את שאלת השימוש אשר יחפץ הוא לעשות בחלקו. למסגרת זו, נכונים דבריו של מר ביבי. יתר על כן. במהלך הדיונים, ערך המינהל חשבון (לא מחייב) ביחס לסכומים שיידרשו ממי שיבקש לבנות בית נוסף על החלקה. מר ביבי הסכים לכך שנגד תשלום סכום מסויים (שהועמד באופן בלתי מחייב על הסך של כ-330,000 ש"ח), תינתן הזכות לבנות בית נוסף (עמ' 32 שורה 19). מר ביבי הוסיף כי "קודם לכך שלב ההיוון והמרתו (של החוזה הקיים. מ' י') לחוזה לבנייה נמוכה" (שם). הנה היא אפוא תמציתה של "תורת שני השלבים" עליה התבסס פסק הדין.

אין אפוא כל סתירה פנימית בפסק הדין, בין עמדת המינהל (לפיה היום אין זכויות בנייה כלשהן בחלקה העורפית) לבין חלוקת המקרקעין בעין וקביעת מנגנון איזון על יסוד ההנחה כי ניתן יהיה לבנות בית מגורים אף בחלקה העורפית. אף המומחה שמיניתי (ד"ר בועז ברזילי) הניח הנחה זהה בחוות דעתו (ראו סעיף 83 לפסק הדין).

מאזן הנוחות

המבקשים אינם בעלי כל מעמד כלפי המשיבה 3. אין הם בעלי זכויות חכירה בנכס. צירופם כבעלי דין בתיק דנן נעשה נוכח קיומו של חוזה לפיו רכש המבקש 1 את הזכויות של המשיב 4 בנכס, אלא שרכישה זו טרם הושלמה (ראו סעיפים 8 - 10 לפסק הדין). לא זו בלבד, אלא שקיימת למבקש 1 זכות (חוזית, ביחסיו עם המשיב 4) לבטל את החוזה בכל עת. לא ייפלא אפוא כי בשלב הנוכחי, שעה שאין למבקשים כל קשר חוזי עם המינהל, מיאן המינהל להיפגש עימם לשם דיון כזה או אחר.

לאחר שהמבקשים ישלימו את הליך הרכישה ויירשמו כבעלי זכויות בחלקה העורפית, יוכלו הם לפנות אל המינהל ולבקש לעשות שימוש בחלקם במקרקעין לצורך בניית בית (או בתי) מגורים.  לעת הזו, אין הם יכולים לעשות כן. עולה אפוא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. יוער כי ככל שתתערב ערכאת הערעור בפסק הדין ( היה והמינהל יחזור בו מן ההסכמות שבאו לידי ביטוי בדברי מר ביבי בפניי, כמו גם בפסק הדין), תהא ההתערבות לכל היותר בסוגיית שיעור תשלומי האיזון אך לא בסוגיית החלוקה בעין של המקרקעין (חלוקה שהייתה מוסכמת על החוכרים) לשתי חלקות. סוגיית שיעור תשלומי האיזון אינה אלא סוגייה כספית אשר בגינה אין מעכבים ביצועו של פסק דין.

על כן, נדחית הבקשה. מאליו מובן כי על המשיבים 1, 2 ו-4 לפעול לרישום החלוקה בעין בהתאם למתווה שנקבע בפסק הדין.

אין צו להוצאות.

ניתנה בהעדר, 6 באוגוסט 2007 (כ"ב באב התשס"ז).

_­__­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­____________

מאיר יפרח - שופט